חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת נח - תשפ"א

21/10/2020

בפרשת בראשית, קראנו על פלא הבריאה, והנה בפרשה שלאחר מכן, פרשת נח, כבר קוראים על "מבול", כבר השכחת העולם על ידי מעשה בני האדם שהשחיתו את מעשה הבריאה. עוד לא סיימנו להתפעל מיופי הבריאה וכבר מוצאים את עצמנו במלוא כיעורו של האדם, המשחית את העולם כולו: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". כמה נמוך היה צריך לרדת האדם בהשחתת דרכו עד שהביא להכרעה האלוהית המגלגלת את הבריאה לאחור ומשחיתה את הארץ.

 

והשאלה נשאלת מאליה, איך ייתכן שדור כל כך קרוב לבריאת העולם, דור כל כך קרוב לרוחניות בשלמותה ובמקורה, וכבר איננו יודע להעריך זאת, כבר משחית את דרכו על הארץ?

 

למה הדבר דומה? לאדם הקונה לעצמו מכונת כביסה ומקבל בעת הקנייה גם פרוספקט מטעם היצרן, שבו מצוין איך עליו להפעיל את המכונה. איזה כפתור משמש את הכביסה הגסה, ואיזה כפתור את הכביסה העדינה, איזה כפתור משמש למים רותחים, ואיזה כפתור משמש למים פושרים. הרי ברור שהקונה החפץ שכביסתו תצא במצב טוב ונקי, חייב להשתמש ולהקפיד על הוראות היצרן. אם אדם יחליט לשנות מהוראות היצרן, הרי פשוט וברור שהכביסה תתקלקל, לא תהא נקייה וייגרם לה נזק גדול ואולי גם למכונה עצמה, שהשימוש בה נעשה שלא על פי הוראות היצרן.

 

כך הקב"ה, כשברא את עולמו היפה, הוא גם זה שנתן את הוראות השימוש. איך צריך להשתמש בעולם כדי שיישמר, כדי שהאדם יוכל ליהנות ממנו, כדי שתבוא תועלת לאדם שעבורו נבראה כל הבריאה. כשהאדם משתמש בעולם על פי שכלו, דעתו והגיונו ולא על פי הוראותיו של מי שברא את האדם ואת העולם, הרי ממילא ברור שמזה יוצא קלקול, השחתה ונזק גדול. זה בדיוק מה שנגרם על ידי חטא אדם הראשון, וזה מה שקרה לדור המבול ולדור הפלגה.

 

נשאלת שאלה נוספת: תכונת השכחה שהקב"ה ברא לאדם, האם טובה היא אם לאו? נתאר לעצמנו שאם אדם לא היה שוכח לעולם איזה צרה שנגרמה לו, למשל, אם לא היה שוכח מיתת הוריו או קרוביו ואהוביו, איך יכול היה להמשיך לחיות? הרי קשה ביותר לחיות כל הזמן עם הצער הזה. או אם אדם לא היה שוכח את לימודיו, הרי ברור שלא היה לומד כלל ועיקר, כיוון שהיה מרגיש תמיד שזוכר הכול, ולמה ילמד?

 

הרי שתכונת השכחה בוודאי היא טובה. ברם, היא תכונה טובה, כאמור, אם אדם משתמש בה לצרכים שלמטרתם נועדה, אך אם אדם ישתמש בתכונה זו לצורך שלילי, כמו "ושכחת את ה' אלוקיך", הרי ברור שכאן השכחה היא שלילית, ולא לשם כך נועדה.

 

אנשי מוסר, ביארו על פי זה את הפסוק בפרשת "האזינו" (ל"ב-י"ח), "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִשְׁכַּח אֶל מְחֹלְלֶךָ", והביאו את המשל הבא: אדם אחד ירד מנכסיו ונשארו לו נושים רבים. הנושים לא נתנו לו מנוח ויום יום הגיעו לביתו ותבעו את כספם. אדם זה היה מלא צער ועגמת נפש, באשר אין ביכולתו להחזיר את כספם. יום אחד, פגש בו ידידו הטוב ושאלו מה פשר הצער ועוגמת הנפש הניכרים על פניו, וזה סיפר לו מה שקורה לו עם הנושים. אייעץ לך עצה טובה, אומר ידידו. כשיגיעו אליך הנושים פעם נוספת, אמור להם להמתין רגע, היכנס לחדר, לבש טלית, צא אליהם, תתחיל לשיר "כל נדרי", תמשיך בתפילת "ונתנה תוקף", וכך עד שיבינו שאתה לא שפוי בדעתך ויעזבוך לנפשך. שמח מאוד לשמע העצה הטובה והחכמה, ולפני שיצא חברו לביתו, ביקש ממנו איזו הלוואה קטנה, וכמובן קיבל.

 

למחרת הגיעו הנושים, וזה נכנס לחדרו, התעטף בטלית ויצא אליהם עם כל ההצגה שחברו לימד אותו. כשראו הנושים שאדם זה ירד לא רק מנכסיו, אלא גם ירד מדעתו, החליטו לעוזבו לנפשו ויצאו מביתו. כמובן ששמח מאוד שהעצה הצליחה. למחרת בא ידידו הטוב לבקרו וזה סיפר לו עד כמה עצתו עבדה טוב. אך הידיד הטוב שאל אותו, ומה עם ההלוואה שאני נתתי לך? ענה לו בעל החוב, המתן רגע, ונכנס לחדרו, התעטף בטלית ועשה גם לחברו את אותה הצגה שעשה לנושים. אמר לו חברו הטוב, וכי בפני אתה מציג? הרי אני עצמי נתתי לך את העצה, והרי אני יודע את האמת, אז לי אתה עושה את ההצגה שעשית לנושים האחרים?

 

כך אמר הקב"ה – "צור ילדך תשי", הרי יילדתיך, ואני הוא זה שבראתי לך את כל אבריך ואת כל תכונותיך כולל את תכונת השכחה, ועכשיו "ותשכח אל מחולליך"?

 

אתה משתמש בתכונה זו ושוכח את ה' אלוקיך? מכאן אנו נלמד שאין זה נאה, אין זה יאה, ואין זה מכובד אם נשתמש באברינו שקיבלנו במתנה מבורא העולם, בדרך לא נאותה, בדרך שאיננה לרצון ה'. לכך יש "שולחן ערוך" בו נמצא את כל תורת החיים ותורת האדם מרגע שאדם פוקח את עיניו ועד שעוצם את עיניו בלילה. מרגע שפוקח את עיניו בלידתו ועד שעוצם את עיניו עם פטירתו, לכל רגע מן החיים יש הלכה ומנהג, יש תורה שעל פיה עלינו לחיות ולנהוג. אם נשכיל וננהג כך, גם נהנה מיופי הבריאה, מעוצמתה, גדולתה ותפארתה.

 

עם ישראל מתייחס אחר אברהם אבינו, ואילו אומות העולם מתייחסות אחר נח -"בני נח", משום שלעם ישראל ישנה תכונה ייחודית רק לו – והיא הערבות ההדדית -"כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה". אין יהודי חי לעצמו בלבד, היהודי נברא כחלק מן האומה הישראלית כולה, עם חובות כלפי הזולת וחובות של הזולת כלפיו, אותה תכונה נפלאה שהוריש לנו אברהם אבינו. תכונה זו לא ניתנה לשום אומה מאומות העולם, הם אינם ערבים זה לזה ואין להם כלפי זולתם ולא כלום, לעצמם נבראו. תכונה זו מיצינו אצל נח, שאף כי צדיק היה כעדות התורה, אך צדיק לעצמו.

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד