חבר יקר: פרידה מתא"ל מיל' עודד ארז

הכרתיך בשנת 1973, כשאתה נווט בכיר בטייסת 201 וראש ענף הגנה במחלקת מבצעים בחיל האויר, ואני הקצין הטכני של 201. כך גם עברנו את מלחמת יום הכיפורים ומאז נפרדו דרכנו, למעט פגישות אקראיות. אתה לכיוון כלי טיס בלתי מאוישים ואני לכיוון מטת"א (מפקד טיסת תחזוקה) חצרים. אתה מנהל פרויקט מסווג עליו קיבלת את פרס ביטחון ישראל, וממשיך לתפקיד מפקד בח"א 30 (פלמחים) ורלמד"ן (ראש להק מודיעין), ואני יורד ל"בור" השליטה של חיל האוויר, להיות מפקד השליטה של המערך הטכני בחיל האוויר. אתה משתחרר ועושה מגוון תפקידים חריג בכמותו ובאיכותו בסקטור האזרחי ואני לדרכי בסקטור הפרטי והציבורי.

פגישתנו האמתית והמחודשת הייתה בארגון "צוות" – אני חבר הנהלת מחוז השרון ואתה עודד ארז יו"ר המחוז. היינו יחד ועבדנו יחד בחמש השנים האחרונות. לוויתי אותך צמוד, ובמסגרת הזאת ועל בסיס ניסיונך רב השנים בחיל האוויר ובסקטור האזרחי, הפגנת ראייה רחבה ויכולות התמודדות בתחום שהיה חדש עבורך. באין-ספור השיחות והפגישות שקיימנו גיליתי אדם ישר והגון, מקצוען, מיומן ואמפתי. מעולם לא הרמת קולך על אף אדם, גם במצבים קשים ולא נעימים, אתה, עודד, ידעת לפעול בתבונה ובהתאפקות אין-סופית. אף פעם לא ויתרת על עקרונותיך.

אהבת את משפחתך אהבת נפש. לא הייתה פגישה או ישיבה שבה לא סיפרת על משפחתך, ילדיך ונכדיך, וגם סיפור או שניים על חיל האוויר. היית מבכירי הנווטים בחיל האוויר, דוגמה, מופת ומודל להם.

עזבת ואני עצוב, אך זה דרכו של העולם.