חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אזרחות לשם כבוד - הייתכן?

תא"ל (במי"ל) אברהם אלמוג, בעל עיטור העוז, אחיה של לוחמת בת 16 שנפלה במלחמת השחרור, כואב את החוק שהתקבל השנה ומעניק אזרחות לשם כבוד ללוחמים שנפלו במלחמת השחרור עוד בטרם ניתנו מספרי זהות במדינה
23/12/2010

בתאריך 17.03.2010 נתקבל חוק בכנסת המטיל על שר הפנים להעניק אזרחות לשם כבוד ללוחמים שנפלו  במלחמת השחרור. התקופה שנקבעה היא מ-29.11.1947 (מועד החלטת האו"ם בדבר החלוקה) ועד 31.12.1948, שמהותו אינה ברורה, היות שמפקד האוכלוסין, שבו ניתנו מספרי הזהות, היה עוד קודם לכן – בתחילת נובמבר 1948. מכאן נובע כי הנופלים לאחר המפקד קיבלו את מספרי הזהות כאילו שנותרו בחיים. סוגיה זאת מחייבת בדיקה, מלחמת השחרור הסתיימה ביולי 1949.


ב-02.05.2010  נדונה סוגיה זו בוועדת השרים לענייני חקיקה (לא הצלחתי לאתר כמה שרים השתתפו בישיבה) ונתקבלה ההצעה לתמוך בנושא, אלא שבמועד זה כבר היה החוק שנחקק ב-17.03.2010, האין תהליך החקיקה הפוך? קודם ועדת שרים מאשרת ואז ניתנת הוראה לקואליציה לתמוך. 


סוגיה זו נמשכה מספר שנים ובסופו של דבר זכינו להחלטה מבישה של הענקת אזרחות לשם כבוד ללוחמים שנפלו על מנת שתקום מדינת ישראל. מחווה הניתנת לשכירי חרב שעשו מעל ומעבר לתמורה (הכספית).


אני כותב שורות אלו ולחלוחית מרטיבה את עיני, האם זה מה שמגיע ללוחמים שנפלו?


ברשותכם אני רוצה לגעת בקורות משפחתי בקיצור (זאת הרצאה סדורה בת שעה וחצי, אבל כמו שהזכרתי, אקצר למספר שורות).


סבי, מרדכי רחמים צבע ז"ל (מצד אמי), שהיה נגיד הקהילה בספרו שבמרוקו החליט לעלות לישראל והביא עמו 50 איש, בשנת 1921. הקבוצה מתיישבת בירושלים העתיקה, וזאת 27 שנים לפני קום המדינה.


מלחמת העצמאות תופסת את משפחתנו במצור בעיר העתיקה. אני באותו הזמן ילד בן שבע וחצי. ארבעה מאחיי לוקחים חלק בקרבות, שניים מהם הולכים לשבי ירדן ,אחות אחת נצורה בהר הצופים, ואחותי גרציה (יפה) הרוש  ז"ל נהרגה בקרבות בעיר העתיקה בהיותה בת 16 בנפלה. אחותי חוילה ע"י צה"ל לאחר נפילתה והינה בעלת מספר צבאי 172600 וקבורה בקבר אחים בהר הזיתים, לשם הועברה לאחר מלחמת ששת הימים. איתה קבורים עוד 40 לוחמים ובתוכם ילד בן 10 בעל מספר צבאי – 174011. מיותר להדגיש שאחותי הינה ילידת הארץ. הורי הוכרו כהורים שכולים, בידי מכתב מבן גוריון, המשתתף בצערם. כמוה נפלו בין התאריכים 29.11.1947- יולי  1949  4,795 לוחמים - שאינם אזרחי המדינה אך שמותיהם נמצאים במחלקת ההנצחה במשרד הביטחון – האם הם שכירי חרב? הזאת תודתה של מדינת ישראל?  


אני מודה ואין בי שום פקפוק בהחלטתי כי לא אקבל בשם אחותי אזרחות לשם כבוד!


ברצוני לנסות ולהסביר כמה קלוקל ומוזר היה התהליך לקראת קבלת ההחלטה.


אני מוכרח לציין את ח"כ חיים אורון, שהינו היחידי שניסה לטפל בנושא, אך גם הוא נתקל בתשובות שלא מן העולם הזה. שימו לב ידידי. כל המסמכים המצוטטים נמצאים ברשותי.


בתאריך 02.06.2005 כתב שר הביטחון, שאול מופז, מי שהיה בעברו רמטכ"ל, לשר הפנים אופיר פז - פינס, כי יש להעניק אזרחות ישראלית לחללי צה"ל אשר נפלו בטרם קיבלוה. עד כאן יפה, אבל מוסיף מופז  "מדובר כנראה בקבוצה אשר הגיעה לארץ על מנת לקחת חלק במלחמת השחרור, שהו כאן תקופה קצרה ולאחר נפילתם לא נמצאה דרך לתת להם אזרחות."


ב-13.07.2005 עונה שר הפנים אופיר פז - פינס, כי יש צורך באמת לפתור את הבעיה ולאחר התייעצות יש מקום להעניק מעין "אזרחות של כבוד". כמובן הנושא חוזר למשרד הביטחון שיכין רשימות.


ב-05.09.2005 משיבה עוזרת שר הביטחון, גב' רות בר,  ללשכת שר הפנים באומרה מחווה יפה ,"למיטב ידיעתנו מדובר בקבוצה של 136 חיילים שמקום קבורתם לא נודע."  שימו לב עד לאן מגיעה הבורות כאשר רשימת שמותיהם של 4,795 לוחמים שנפלו נמצאת באגף ההנצחה במשרד הביטחון.


ב-29.04.2007 נכנס לתמונה ח"כ חיים אורון, בעקבות מכתבו של עו"ד משה עשת מכפר סבא, שהיה הרוח החיה ואשר ניסה לדחוף הנושא.


ח"כ חיים אורון פנה בכתב לשר הפנים ולשר הביטחון בבקשה להעניק אזרחות ללוחמים שנפלו, אלא שבמועד זה שר הפנים היה רוני בראון, ושר הביטחון היה עמיר פרץ.


ושוב משיבה גב' רות בר, עוזרת שר הביטחון, ובמכתבה היא מציינת שאינה מצליחה לקדם הנושא מול מינהל האוכלוסין במשרד הפנים "ולמעשה איני יודעת מה מעכב זאת."

ממשרד הפנים משיב הפעם יועץ שר הפנים, עו"ד יוסף אבו. במכתבו הוא מציין שהוא מטפל עם משרד הביטחון ושוב כי מדובר על 136 לוחמים, מוסיף היועץ "אין משרד הפנים יכול לתת אזרחות לאדם שנפטר", כאילו כל הלוחמים נפטרו מזקנה. עד היכן מגיעה האטימות?

ב- 10.03.2010 התקיים דיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת, בהשתתפות שני חברי כנסת, כשהנלמד מהפרוטוקול הינו שמדובר שוב בקבוצה קטנה בת 136 חיליים שבאה לעזור.


ועדה זאת הגישה ההצעה ולאור המלצתה נתקבל החוק ב-17.03.2010.  (איני יכול לצטט מהפרוטוקול, הוא ארוך כאורך הגלות.)


מי שקורא את תשובתה של ועדת השרים מבין כי זאת בעיה של קבוצה שבאה מחו"ל. 


להלן הציטוט מתוך מכתבה של היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה המשיבה לעו"ד משה עשת.


"בין יתר שיקוליה הביאה הוועדה בחשבון כי למתן אזרחות של ממש יכולות להיות השלכות משפטיות שאינן מטיבות בהכרח עם בני משפחתו של החלל, כך, למשל, קיים סיכון לפקיעת אזרחותו הנוספת של החלל", והיא ממשיכה ומפרטת בסוגיה זו.

על סמך נתונים חסרים אלו מתקבל חוק ומתקבלת החלטה של ועדת שרים.


איני חושב שכל האשמה צריכה ליפול על מקבלי ההחלטות בדרגים השונים, אלא על אותם עוזרים, יועצים וכדומה. הטענות הינן על רדידותם של מכיני ההצעות, על שטחיותם של מקבצי הנתונים.


לסיכום, באחת משיחותי עם אל"ם (מיל.) נפתלי שגיא, ראש סניף "צוות" בכפר סבא, העלה נפתול רעיון גדול והוא שארגון "צוות" יאמץ לוחמים אלו לשורותיו. כמה יפה צעד זה, כמה מוסרי וערכי מהלך כזה!


צה"ל מילא את חלקו בכך שחייל לוחמים אלו והעניק להם מספר אישי ובכך הכיר בהם כלוחמים שנפלו.  


אולי כעת ארגון "צוות" יאמץ הצעה זו, אם ארגון "צוות" -  ארגון הלוחמים הוותיקים יכניס לשורותיו את הלוחמים, את אלו שנפלו למען תקום מדינת היהודים, אעלה בו ביום לקברה של אחותי בהר הזיתים, קברם המשותף של לוחמים נוספים, ואומר לה ולהם שהם נתקבלו לארגון הלוחמים ששמו "צוות".


אני בטוח שמשפחות רבות ינועו ביום זה לבתי הקברות ויודיעו ליקיריהם כי ארגון הלוחמים הוותיקים אימץ אותם לשורותיו. כמה נעלה צעד זה!


כיום הנושא מטופל ע"י ח"כ חיים אורון, המתכוון להגיש הצעת חוק חדשה בנושא.


אני מקווה שתיפתר בעיה מבישה זו. אם ארגון "צוות" יוכל לעזור – יבורך.


בתודה,

תא"ל (במי"ל ) אלמוג אברהם
אחיה של הלוחמת    

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד