חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אות מלחמת לבנון השנייה - אות של כבוד והערכה

עו"ד סא"ל (מיל') אברהם פכטר, לשעבר שופט ופרקליט צבאי מביע פליאה על כך שישנם קצינים וחיילים ששירתו במלחמת לבנון השנייה ומתביישים לענוד את אות המלחמה. לדבריו, הדבר משדר רפיסות, חוסר אמון בצה"ל, כניעה לדעת קהל שלילית ומשחק לידי החזבאללה ומנהיגיה.
8/09/2008

עו"ד סא"ל (מיל') אברהם פכטר, לשעבר שופט ופרקליט צבאי מביע פליאה על כך שישנם קצינים וחיילים ששירתו במלחמת לבנון השנייה ומתביישים לענוד את אות המלחמה. לדבריו, הדבר משדר רפיסות, חוסר אמון בצה"ל, כניעה לדעת קהל שלילית ומשחק לידי החזבאללה ומנהיגיה.

 

מאז סיום מלחמת לבנון השנייה פורסמו עשרות מאמרים וניתוחים על המלחמה ותוצאותיה- וההרגשה לפעמים לא נוחה, שאנשי תקשורת, פרשנים וקציני צה"ל במילואים יצרו אווירה קודרת שהתבטאה בתפיסה שגויה שהפסדנו במלחמת לבנון השנייה - ולא היא.

 

עם חלוקת אות המלחמה, שוב נשמעו הקולות השליליים של כישלון, רפיסות רוח, הימנעות מקבלת האותות ואפילו בושה לענוד אותם. גישה שגויה זו, משחקת לידי יחסי הציבור של נסראללה, שיכול לנצל אותם להתפארות נוספת בניצחון ובמתן רוח גבית לחמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה.

 

כאשר צה"ל והממשלה מצהירים כי בדרום מתנהלת מלחמה זוטא, נגד החמאס וגרורותיו, יצירת אווירה שלילית על מלחמת לבנון השנייה היא בחזקת פגיעה במורל צה"ל, אזרחי המדינה ובמיוחד תושבי שדרות, עוטף עזה, תושבי זיקים ואשקלון הנמצאים בקו החזית ובקו מעוף הקסאמים.

 

שלא תהיה אי הבנה, היו במלחמת לבנון השנייה הרבה כשלים, ארגון לקוי, ניהול מלחמה לא מוצלח, החלטות פיקודיות מבולבלות, לוגיסטיקה לא מאורגנת, אוגדונרים לא מתאימים ולא מוכשרים ומותאמים לתפקידם. ואף על פי כן, לוחמי וקציני צה"ל בשטח מכל החילות, לחמו בגבורה, ביעילות, בעוז ובכל הקרבות גברו על החזבאללה תוך אבידות כבדות לאויב.

 

במאמרי, "שום מכשיר טכנולוגי מתקדם לא יכול להחליף מנהיגות" פירטתי בהרחבה את הערכים הנחוצים למפקדים ההולכים בראש יחידותיהם. אולם אי אפשר להתעלם מהעובדה ומהמציאות שבמלחמת לבנון השנייה, היו כשלים צבאיים, מנהיגותיים ואסטרטגיים. אי אפשר להתחמק מהמסקנות שהתגלו בתחקירים הצבאיים הרבים, שהיו פערים גדולים, לפעמים בלתי מוסברים ומובנים, בין הפוטנציאל הצבאי הגלום בצה"ל בלוחמיו הסדירים והמילואים - לבין ההישגים בשטח.

 

אמנם התברר שניתן היה לנהל את המלחמה, בצורה יעילה טובה ומהירה יותר, מאשר בוצע במציאות. ואף פי כן,  ולמרות כל הכשלים ואי השגת המטרות שהוצבו ע"י הממשלה לכניסה למלחמה, התוצאה הסופית, לא הייתה מאכזבת כמו שהציבור הולעט ע"י תקשורת לוחמנית, פרשנים מתוסכלים ופוליטיקאים אינטרסנטים. רק עכשיו, כאשר אנשי סדיר ומילואים מתראיינים, מספרים את סיפוריהם, נוכחים רבים שצה"ל, למרות שהיה בשלבים שונים, לא מאורגן ומבולבל, בשל יד לא מנווטת ותקיפה יצא ברוב המקרים כשידו על העליונה. מפי הקצינים והלוחמים אנו למדים שבכל הקרבות ובמגע עם האויב, היו הכרעה וניצחון. למרות הנפגעים, למרות ההפתעה משיטת הלחימה והשימוש במטולי רקטות ובנשק נגד טנקים כנגד בנינים וחיילים, שגרמו לאבידות ופגיעות בנפש, החיילים בסדיר כחיילי המילואים נלחמו בנחישות, באומץ ובגילוי גבורה, הקרבה ואומץ לב אישי.

 

אסור לשכוח, שרוב מדינות אירופה, כל מדינות החברות במועצת הביטחון הצביעו פה אחד (15:0) בעד מסמך 1701 - ונתנו גיבוי לישראל בעד זכותה הלגיטימית להגנה עצמית ותגובה מלחמתית כאשר היא מותקפת ע"י גורם טרוריסטי נוסח חיזבאללה. בנוסף, אסור לשכוח בלהט הביקורת וההצלפה העצמית הנהוגה בישראל, שנסראללה וסגנו הופיעו מספר פעמים בתקשורת הלבנונית והצהירו כי הם מצטערים שחטפו את החיילים ונתנו לישראל מניע לגיטימי לתקוף את דרום לבנון, כולל הנזק הרב שנגרם צה"ל לתשתיות של לבנון ובמיוחד, מחיקתו והורדתו של רובע "הדאחייה" בבירות, מעוז אנשי החיזבאללה.

 

במאמריי הקודמים ("ניצחון  אך לא הכרעה"; "ההפתעה הכפולה"; "שום מכשיר טכנולוגי מתקדם לא יכול להחליף מנהיגות") ציינתי, כי הציבור בישראל, התרגל וציפה בצדק, שצה"ל יחזור על ביצועיו הקודמים, כמו במלחמות 56, 67, 73 והמבצעים בלבנון שלפני מלחמת לבנון השנייה, וכאשר הם תפקדו לא ב-100% אלא רק ב-70-80%, כמו במלחמה האחרונה, האכזבה הכתה ברבים מהמבקרים.

 

למרות כל הכשלים, בכל המגעים עם האויב, צה"ל גבר עליו והסב לו אבידות כבדות, ולמרות ההפתעה שציפתה לו, מצד הקסאמים וטילי נ"ט שהשתמשו בהם גם כנגד חי"ר - בשקלול הסופי צה"ל גבר על החיזבאללה, למרות שלא הכריע את המערכה כמצופה.

 

ראוי להזכיר, הטילים ארוכי הטווח הושמדו מיד בתחילת המלחמה ע"י חיל האוויר. חיזבאללה נסוג לעומק לבנון וכל איזור הגבול, על המוצבים העיליים, והמחופרים כלפי מטה, נכבשו, נעזבו ופוצצו. רובע דאחייה, מעוז ותפארת החזבאללה בביירות - נהרס כליל. צבא דרום לבנון לאחר 20 שנה ירד דרומה - וצבא בין לאומי קיבל את האחריות על כל הגזרה. נסראללה - הודה שלא האמין שתבוא תגובה כה חריפה על חטיפת החיילים, ביקש סליחה מתושבי לבנון והצהיר, שאם היה יודע על התגובה החריפה, היה מוותר על החטיפה. כל ההישגים הנ"ל נשכחו ולא מוזכרים במסגרת המסקנות הציבוריות והצבאיות על מלחמת לבנון. הציבור שלנו צריך לומר - נצחנו למרות כל הכשלים - וננצח גם בעתיד.

 

כמה הערות לסיום:

1. מאמר זה הוא הצדעה ללוחמי צה"ל סדיר ומילואים במלחמת לבנון השנייה ובראשם ללוחמים שמסרו נפשם למען המדינה, בשירותה ובשליחותה למען ביטחון ישראל ועם ישראל.

 

2.   אם יש כאלו בציבור, שצריכים להתבייש לענוד את אות מלחמת לבנון השנייה, זה לא הלוחמים והקצינים בשטח, ולא יתר חילות העזר שנשאו בעול המלחמה, גם לא הציבור בעורף.

 

3.   המלחמה בעזה עם החמאס והג'האד מוכיחה שכוחו של צה"ל, עדיין במותניו, וכשצריך הוא גם פוגע ומבצע. מכאן שהדבר תלוי בהחלטות הנכונות ובעיתוי הנכון.

 

4.   מבדיקה עניינית מתברר, שמספר "המתביישים" לענוד את אות מלחמת לבנון השנייה הם מספר חיילים בודדים, שעיתון יומי והתקשורת ניפחו אותם לממדי כותרת ראשית ולא מעבר לזה.

                                                                                                                                                    

*      הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי ומשמש כפרשן משפטי בהווה. היה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז,  משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.

 

 

לוח אירועיםדלג על לוח אירועים

לוח אירועים

עבור לתוכן העמוד